הקדמה ל - 48 דרכים לחכמה

אם אתה באמת מעוניין להפיק את המירב מחייך, ישנן 48 דרכים שיכולות לעזור לך (פרקי אבות ו:ו).

הרב נח ויינברג, ראש ישיבת אש התורה, שאב עבורנו את 48 הדרכים לחוכמה מתוך המקורות היהודיים העתיקים, ועיבד אותן לשפת ימינו.

כל אחת מ 48 הדרכים, היא כלי נפלא לשיפור היכולת האישית, על מנת להגיע למיצוי מלא של החיים. לא פלא שספר התורה מכונה "תורת חיים" - הוראות לחיים.

אם תיישם את עקרונות השיטה, לא משנה לקראת איזו מטרה אתה צועד, תמצא את עצמך מתקדם בדרך להצלחה.

רוצה להצליח בעסק? 48 הדרכים לחוכמה מתאימות לך! רוצה להצליח בחיי הנישואין? 48 הדרכים הן בשבילך! להגיע אל פסגת האוורסט? השתמש ב - 48 הדרכים.

רק אל תשכח לבחור במטרה הנכונה לפני שאתה יוצא לדרך. אתה הרי רוצה להיות מאושר בסופו של דבר... ברור שלא תרצה לסיים את חייך כמיליונר ו... אומלל.

הצב מולך את המטרה, השתמש ב - 48 הדרכים לחוכמה ותגיע לאן שרק תרצה!!!

*48 הדרכים לחכמה מיועדות לגברים ונשים כאחד. הניסוח בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד.

דרך 1# - "בתלמוד" - היה מודע לכל רגע

אתה יושב באוטובוס. לידך יושב בחור צעיר ומשליך החוצה מטבעות של שקל. אתה נדהם, הבנאדם השתגע. כל חמש דקות עוד שקל קופץ החוצה. סביר להניח שמעולם לא ראית דבר כזה, אבל אין ספק שראית אנשים זורקים את הזמן שלהם דרך החלון.

מה עושים שאר האנשים שבאוטובוס? מה אתה בעצמך עושה?

בתחילת הנסיעה זה אולי נחמד - אתה מביט מהחלון ונהנה מהנוף: "תראו איזו גבעה פורחת... הנה עוד אחת... וההרים באופק..."

זה לא כל כך רע בדקות הראשונות. אבל אז - המונה מתחיל לדפוק - בזבוז זמן! בזבוז זמן! בזבוז זמן!

האוטובוס מגיע לתחנה מרכזית. הבחור ההוא מסתכל בארנקו הריק ופונה אליך: "סליחה, נגמר לי הכסף, אתה יכול להלוות לי כמה שקלים?" בטוח שלא תיתן לו אפילו אגורה אחת. הוא אינו מסוגל להעריך כסף, אז למה שתיתן לו?

כולנו יודעים היטב ש"זמן שווה כסף". אם אנחנו לא יודעים מהו ערך הזמן, אז למה לנו 120 שנות חיים?

מה יותר חשוב: חמש דקות, או שקל? התודעה היהודית קובעת - זמן שווה חיים. זוהי הַהזדמנות של חייך, ואסור לך לבזבז ממנה ולו אף רגע אחד. נצל את הזמן שלך. למד מהחיים.

המשמעות המילולית של בתלמוד היא 'דרך הלימוד'. בתלמוד, הדרך הראשונה, מתייחסת ללימוד מהחיים. אם אתה רוצה להגיע למימוש עצמי, אתה מוכרח לנצל את החיים ללימוד. לא סתם ללמוד אלא להפיק לקחים, להפנים את המסר שבלימוד עד שיהפוך לחלק מישותך.

הכל מתחיל בהחלטה חד משמעית. נסה לומר בקול רם: "החיים הם הזדמנות חד-פעמית. אני רוצה להשתמש בשכל שלי, אני רוצה להתקדם, אני לא רוצה לבזבז אף דקה במשך היום."

יתכן שאתה מרגיש התנגדות פנימית - "מה, כל הזמן לעבוד, בלי לנוח לרגע?! איזה שיעמום!!! (זה בדיוק מה שציפיתי מיהדות...). זה לא בשבילי, תעזוב... בא נשכח מהכל ונראה קצת טלוויזיה."

ל-48 הדרכים יש כלים להלחם בהתנגדות הזאת. נכנה אותם חמש הנקודות:

קביעות - בכל רגע.
המשכיות - ללא הפסקות ביניים.
עקביות - בהתאם ללוח הזמנים.
מחזוריות - עם שינון וחזרה.
גלובליות - היה תלמיד של החיים.

1. "קביעות" - בכל רגע

הדרך להגשמת כל מטרה חייבת להיות עקבית, 24 שעות ביממה, בלי לחלק את הזמן לאקטיבי ופסיבי.

האם משמעות הדבר להפוך ל"חולה עבודה" באופן אובססיבי? ודאי שלא - אתה עדיין זקוק לשינה!

השינה הופכת להיות חלק מההגשמה והצמיחה שלך.

ננסה להבין - "שאיפה עקבית" על פי התודעה היהודית, אומרת שכאשר אתה ישן, בכדי שתוכל לעבוד אחר כך טוב יותר, השינה הופכת לחלק מהעבודה. כך גם בהתייחס לאכילה, או להתעמלות - אם הם נעשים למען המטרה הנכונה, הם הופכים להיות חלק מההגשמה והצמיחה שלך.

ומה עם מנוחה?

ודאי שזה בסדר לנוח. אדם זקוק למנוחה פיזית ונפשית. אבל על פי היהדות, מנוחה משמעותה "החלפת הילוך", לא עצירה. המנוחה עצמה היא חלק מהצמיחה, חלק מהלימוד. גם למנוחה יש מטרה - אתה נח על מנת שתוכל להמשיך הלאה בכוחות מחודשים. אבל אל תשכח את עצמך ותהפוך את המנוחה למטרה.

נשמע קשה? זוכר את הפעם הראשונה שבה ניסית לרכב על אופניים, והיית בטוח שאף פעם לא תצליח לעשות את זה? אמרת, "איזה שיגעון - איך אפשר לשמור על שיווי משקל, ועוד להתקדם, על שני הגלגלים הצרים האלה?" ניסית, נפלת, כמעט ויתרת ... עד שראית את הילד של השכנים, רוכב לו ב'כיף'. ואז חשבת "אם הוא יכול..." - שוב התחלת לנסות, ולפני שהבנת איך זה קרה, רכיבה על אופניים הפכה להיות טבע שני שלך.

כל מיומנות דורשת תרגול. וכך גם הדרך הראשונה "בתלמוד - להיות מודע בכל רגע" וכל שאר הדרכים. לוקח קצת זמן להגיע לשליטה, אבל כשמצליחים... אז מצליחים. ובעצם, אתה אפילו לומד לרכב "בלי ידיים".

אם אתה מרגיש ש"זהו. אני לא מסוגל יותר! אני צריך הפסקה." פשוט שנה את תחום ההתרכזות שלך. חשוב על משהו אחר, משהו שידרוש ממך פחות מאמץ, אבל שיהיה בעל משמעות. למשל - חשוב על טבע, מוזיקה או אמנות. לפעמים, אפילו שינוי פשוט של מיקום ואוירה, משקה קר, או שאיפת אויר רענן מספיקים בכדי לטעון מחדש את המצברים.

פשוט אל תאפשר למחשבה שלך לכבות, זכור - ככל שהמנוע שלך כבוי זמן רב יותר, כך יקשה עליך להתניעו מחדש. ומשמעות הדבר - רגעי חיים יקרים... חומקים ואובדים.

להרוג זמן

כל אחד מאתנו הפסיק לחיות בהזדמנות זו או אחרת. לא ע"י התאבדות ח"ו, אלא בצורה מינורית. "התאבדות חלקית" כמו: "בא נהרוג קצת זמן" משפט שמלווה בפעילות חסרת מחשבה, שאינה דורשת שום ערנות. פשוט ח...ר..ר..ר.

התרבות המערבית הרגילה אותנו לחשוב שאושר וכאב הם הפכים.

על פי התודעה היהודית - כאב ואושר קשורים זה בזה. נקודות האושר הגדולות ביותר בחיינו צומחות מתוך כאב.

האם יש הרגשה נפלאה יותר משל אם החובקת תינוק קטן משלה? בכמה כאב הייתה כרוכה הבאתו לעולם? כמה מאושר המטפס שהגיע אל פסגת האוורסט! בכמה קושי וכאב היה כרוך הטיפוס למעלה?

על פי היהדות, ההיפך מכאב הוא נוחיות.

מודעות תמידית אמנם מובילה אל האושר אבל מכאיבה לפעמים. והכאב לא נוח לנו. הרבה יותר נוח להמנע מכאב - הרבה יותר נוח לא להיות עירני כל הזמן.

בכדי לפרוץ ולצאת מבעד לכאב זה, התמקד בשכר - במטרה - בהנאה.

כשאתה נמצא במודעות תמידית, כל ניסיון הופך לשיעור בחיים.

כשאתה נמצא במודעות תמידית, כל ניסיון הופך לשיעור בחיים. לדוגמא: אם אתה נמצא במשרדו של רופא השיניים, אתה יכול לבזבז את הזמן ולחשוב: "יכאב לי? בטח שיכאב! אוי, אני לא אוהב שכואב..." אבל אתה יכול גם לנצל את הזמן על מנת להגיע למספר רב ככל האפשר של תובנות עקרוניות:

"איזה מזל שיש לי שיניים. חיים ללא שיניים יכלו להיות הרבה פחות נעימים".

"אם יש מושג כמו 'היגיינה של הפה', ודאי יש מושג של היגיינה רוחנית. מעניין מהו..."

"ללא כאב המקדחה, השן שלי תנשור. אולי גם קשיים אחרים בחיים עוזרים לי לממש דברים טובים".

"גוף האדם כל כך מורכב. השילוב של שיניים, חניכיים, לשון ורוק יוצרים יחד עיצוב אנטומי ופיזיולוגי מושלם. איך כל זה נוצר?"

לא משנה מה שאתה עושה בכל רגע נתון -- צופה בחדשות, סוגר עסקה, משוחח עם חבר, קורא מאמר זה -- הענק לכך את מלוא תשומת הלב. החלט שאתה מעוניין בכאב שבחשיבה, בכאב שבמודעות לאורך כל היום.

2. "המשכיות" - ללא הפסקות ביניים

בכל פעם שבה אתה צועד לקראת מטרה, עליך לעשות זאת ללא הפסקות ביניים. עדיף ללמוד שעה אחת ברציפות, מאשר שעתיים עם הפרעות והפסקות. הפסקות ביניים שוברות את רצף החשיבה שלנו, ומגבילות את יכולת תפישת המידע שלנו. הן מוציאות את הכוח מהלמידה.

ארגן לעצמך זמן שבו אתה חוסם כל עניין אחר, זמן שבו תהיה פנוי מטרדות אחרות. אל תתיישב ללמוד, ואחר כך תקום לפתוח את החלון, אחרי זה תקום שוב לקחת קולה, ושוב תקום כדי לסגור את החלון, ותקום עוד פעם בשביל להדליק את הרדיו...

החלט: אני עומד לעשות "X" במשך שעה תמימה.

החלט: "אני עומד לעשות "X" במשך שעה תמימה. בלי לקפוץ למעלה ולמטה!" במשך 15 דקות שלמות אל תעצור. לא על מנת לשנות מקום ישיבה, לא בשביל לקחת שתייה, לא בשביל שום דבר שאינו פיקוח נפש!

אתה יכול לתרגל זאת בזמן קריאה באוטובוס, או בהמתנה בתור לרופא השיניים. קבע לעצמך מטרה, ובמשך 15 דקות התמקד בנושא יחיד בלבד. זו יכולה להיות בעיה שמציקה לך בעבודתך, מטרה אישית, או נושא במערכת יחסים כלשהי. לדוגמא, אתה יכול לומר לעצמך, "ברבע השעה הקרובה אני מקדיש את כל מחשבותיי לַמשפחה, איך אני יכול לעזור להם... למה אני אוהב אותם... ממה אנו נהנים יחד..."

או, נסה להקדיש 15 דקות ביום על מנת להיות מודע לכל היבט של החיים סביבך - מהדם שזורם במחזוריות בתוך מערכת הורידים על מנת להביא חיות לכל תא ותא בגופך, ועד לנמלה שזוחלת על האדמה מתחתיך. באותן 15 דקות אתה כולך מכוון לנס שבחיים.

ואז, בסוף אותן 15 דקות, עצור להעריך את הזמן שניצלת היטב, זמן שבאופן אחר היה פשוט מתבזבז...

אט אט, צעד אחר צעד, הגדל את משך הזמן. בתחילה 15 דקות, אחר כך חצי-שעה ואז שעה שלמה, אחר כך תוכל להגיע לשעתיים. ואז, כשתגיע לארבע שעות, אתה 'על הגל'.

הגאון מוילנא, התלמיד החכם היהודי הגדול בן המאה ה-18, אמר ששלוש השעות ו-59 הדקות הראשונות הן הסקת התנור, בשעה הרביעית הסיר רותח.

אל תעצור! ברגע שמורידים את הסיר מהאש - ולו אף למספר דקות - צריך להרתיח אותו מחדש.

3. "עקביות" - בהתאם לתוכנית קבועה

בשביל להצליח באמת 'להיכנס להילוך', אתה חייב למצוא את הקצב המתאים.

הגוף האנושי אוהב תבניות. אפילו המשימות המרתיעות ביותר הופכות לסבירות כשהן נעשות במסגרת קבועה ומוכרת. כלומר, עשיית אותה פעילות, באותו מקום, באותו זמן ובאותו אופן (ככל הניתן באופן סביר).

זו הסיבה שביהדות ישנן פעילויות קבועות מראש בכל יום. כשמתעוררים בבוקר, למשל, אנו אומרים "מודה אני..." - תודה אלוקים שאני חי. זהו רגע של הודיה מודעת על ההזדמנות הנוספת שניתנה לנו - עוד יום. מודעות זו עוזרת לנו להתחיל את היום ברגל ימין. היא נותנת לנו נקודת פתיחה מצוינת ליום החדש.

הקדש זמן קבוע ביום בשביל המטרה שאליה אתה שואף.

הקדש זמן קבוע ביום בשביל המטרה שאליה אתה שואף. אתה לא חייב להקדיש לכך 24 שעות ביממה. התחייב בקול רם לעמוד באותו זמן (קצר או ארוך) ולשמור על עקביות בכל יום. יש כוח בדיבור. אתה יודע שאתה עומד להשתנות. אין ספק שחייך יהפכו לשונים.

נסה זאת. התחייב להקדיש מספר דקות מידי בוקר, 365 ימים בשנה, למשך שארית חייך להודות על החיים: כאשר אתה מתעורר, הערך את עצם היותך חי.

4. "מחזוריות" - שינון וחזרה

החיים אינם חד מימדיים. מוכרחים ללמוד אותם מכל צד וזווית.

למד את אותו הנושא במשך תקופות זמן ארוכות. אל תדלג בשטחיות מנושא אחד למשנהו. בחר בנושא שאתה אוהב, והפוך למומחה לפחות בהיבט אחד של החיים. הפוך למעמיק.

בכל נושא שבו תבחר, תמיד תוכל ללמוד עוד. גם כאשר תעבור לנושאי לימוד אחרים, היה דרוך ללקט מידע הקשור לנושאים הקודמים. הדבר נחוץ להצלבת מידע ולהבנה עמוקה יותר באופן מהותי.

תובנות פנימיות הן חמקמקות ועליך למצוא דרך כלשהי על מנת לשמר אותן.

אל תשכח את מה שאתה לומד. כמה פעמים תובנה עמוקה תופסת אותך בבהירות מדהימה - ואז, 'בורחת מהראש' למחרת? תובנות פנימיות הן חמקמקות ועליך למצוא דרך כלשהי על מנת לשמר אותן. עליך למצוא דרך להטביע אותן בתוכך, להפוך אותן לחלק מעצמך.

משמעות הדבר - שינון וחזרה של החומר הנלמד, בדרך זו או אחרת.

שינון מילולי הוא בעל עוצמה. השמעת המלים מבהירה רעיון ומורידה אותו למציאות. זו הסיבה לכך שאנו חוזרים על קריאת "שמע ישראל" מספר פעמים ביום, ושאנו חוזרים על התורה שנה אחר שנה. חכמי התלמוד היו חוזרים על כל לימוד חדש 40 פעם - ועל רעיון עקרוני במיוחד 101 פעמים.

פתאום אתה מבין משהו. יש לך רעיון חדש - "אוי, איך לא חשבתי על זה קודם, הוא תמיד נפגע כשאני אומר לו..." - חזור עליו שוב ושוב, בקול רם - "כשאני אומר... הוא נפגע", "אסור להגיד לו ש...", "הוא נפגע מ...", אמור זאת באופנים שונים, החדר זאת למוח, אחרת - תמצא את עצמך חוזר על אותה שגיאה גם מחר.

התודעה היהודית מציעה לנו להשתמש בסיסמאות - כגון "החיים הם ההזדמנות של החיים!" או "חבל על הזמן!" או כל משפט שתופש אותך ונותן בך מרץ. חזור עליו שוב, שוב ושוב. הפוך אותו למוטו שלך, למוזיקת הרקע בחייך. כאשר אתה מרגיש שהמשפט בלה ואינו מועיל יותר, המצא לעצמך אחד חדש. מה שעובד - עובד.

5. "גלובליות" - היה תלמיד של החיים

לעתים קרובות שואלים אותנו: "מה אתה עושה?" והתשובה הרגילה היא: "אני, עורך דין", או "אני מהנדס", או "אני מנהל חשבונות".

היהדות אומרת טעות! טעות! טעות!

נניח שאתה רואה מישהו שהולך לישון, אתה אומר לו "מה אתה עושה?" והוא עונה "אני נמנמן".

"אתה נמנמן? איך אתה מצליח להתפרנס מזה? מי משלם לך בשביל לישון?!"

נשמע אבסורד? זו בדיוק הנקודה. אם תחשב היטב את השעות לאורך חייך, תגלה שאתה מבלה בשינה יותר זמן משאתה עוסק בלהיות עורך דין.

המהות שלך אינה "נמנמן" ואינה "עורך דין". מהותך היא - 'החושב, התוהה וחוקר, האדם הנושם והחי שאוהב, שמתקדם וצומח תמיד, ששואף לגדולה, שתאב לדעת יותר...' הזדהה עם זאת. עם מה שאתה באמת.

שאל אישה עם ילדים: "מי את?" היא עונה: "אמא". אבל זהו רק היבט אחד של מה שהיא (אם כי היבט חשוב). היא גם 'חברה, מתנדבת בחברה, בעלת השכלה, טבחית, אחות, פסיכולוגית ילדים, אדם חושב, אספנית מידע, רודפת אמת ועוד.'

לרוע מזלנו, אנו מפתחים בעיית זהות זו כבר בשלב מוקדם בחיינו. כל ילד נשאל: "מה אתה רוצה להיות כשתגדל?" בשאלה זו טמונות משמעויות שעלולות לפגום באישיות המתפתחת. הילד חושב: "מה לא בסדר בלהיות 'עצמי?' האם 'עצמי' כל כך גרוע שאני צריך להפוך למשהו אחר כשאגדל?"

חז"ל אומרים: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" - הפוך את לימוד החיים לעיסוקך העיקרי, ואת המקצוע שלך למשני. השאלה אינה "מה אתה עושה לפרנסתך", אלא "מה אתה עושה למען חייך?" אם אתה רואה עצמך כ"חושב", החשיבה הופכת לבעלת חשיבות ראשונה. אם כך, עדכן את הגדרתך העצמית. למד את הסיבה לחיים בכללותה, ותחייה אותה במלואה.

האם החיים טובים?

את השורה התחתונה עליך לבחור בעצמך: האם החיים טובים או לא?

מה שמביא אותנו לשאלה בסיסית יותר: האם יש מטרה לחיים? אם לא, אז אין שום סיבה שלא לבזבז זמן, משום שבמילא שום דבר לא משנה. אבל אם אתה מאמין שישנה מטרה לחיים, למה שתרצה לבזבז אותם? למה שתרצה לאבד אפילו רגע אחד מהם? אם יש מטרה לחיים אין ספק שתרצה להכיר כל אספקט של חייך, לעשות את הטוב ביותר בזמן המוגבל שיש לך.

התודעה היהודית טוענת שהפשע הגרוע ביותר הוא רצח.

• הרצח הגרוע ביותר, הוא זה המתוכנן מראש.
  
• הגרוע במתוכננים מראש, הוא זה של בן משפחה.
  
• יוצא מזה שרצח עצמי הוא אף גרוע יותר.
  
• התאבדות רוחנית, איומה יותר מהתאבדות פיזית.
  
• הריגת זמן היא התאבדות רוחנית.

בני האדם נבראו על מנת ליהנות. אדם וחווה הושמו בגן-עדן. המילה "עדן" משמעותה המילולית - הנאה.

כאשר אתה מנווט את עצמך, ליעד שהאדם נברא עבורו - חיים של הנאה - תמצא את עצמך מחפש את ההנאות העילאיות ביותר. לאורך הדרך, תחליט ותבחר בין הנאה לנוחיות, בין כאב הכרחי לסבל חסר טעם, ולאורך התהליך תלמד את משמעותם האמיתית של החיים.

בתורה כתוב "ואברהם זקן, בא בימים" - בא עם הימים. האם אפשר אחרת? האם אפשר להזדקן ללא הימים? ובכן, אפשר להזדקן גם בלי להשתמש בימי החיים. אנשים רבים יכולים להזקין ללא ימיהם, הם התנסו בצמיחה כלשהי רק לאורך תקופה ארוכה של שנה. אבל לאברהם ולשרה הייתה צמיחה יומיומית. הם מיצו את החיים ככל האפשר. הם באו בימים.

החלט למצוא את ההנאות העמוקות ביותר בחיים. הדבר עשוי להיות ההבדל בין חיים מנוצלים היטב, לחיים מבוזבזים.

עשרה כלים למודעות תמידית

1. תכנן מראש מה ברצונך להשיג. מטרה ברורה תמריץ אותך להתקדם.
   
2. תכנן בערב איך לקום בבוקר. אל תיתן ל"עוד 5 דקות ואני קם" להשתלט לך על תחילת היום.
   
3. כדי להתחיל ברגל ימין, השכם 10 דקות מוקדם יותר וחשוב על משמעות החיים הניתנים לך.
   
4. סקור את יומך. בדוק היכן ניצבו המכשולים. תכנן היטב כיצד לעקוף אותם בעתיד. שנן מה שלמדת ביממה האחרונה.
   
5. תפוש את עצמך שוגה בחלומות לפחות פעם ביום ובדוק: "מה אני עושה כרגע, איך אני יכול להשתמש ברגע זה באופן משמעותי יותר?"
   
6. הפוך עצמך לתלמיד של החיים. למד בכל מקום בו אתה נמצא. השתמש בספרים, מחשבות וכד' על מנת לשמור על ההתפתחות השכלית שלך (הפסק לעמוד ולבהות מבעד לחלון כמו "אסטרונאוט").
   
7. שנן וזכור קטעי חוכמה. זה יספק לך חומר ללימוד בזמן שאתה צועד ברחוב או עומד בתור שבסופרמרקט.
   
8. אסוף משפטים קצרים המזכירים לך במהירות את המטרה אליה אתה שואף, בכדי להמריץ את עצמך כשאתה מתחיל להיסחף הצידה.
   
9. הרהר לעתים קרובות בשאלה: מהי מטרת החיים? מה אני עושה על הכוכב הזה?
   
10. תכנן מראש. מה אתה רוצה ללמוד? מה אתה צריך בכדי להיות מודע לשאיפותיך? כיצד אתה רוצה לצמוח?